אסטרטגיות טיפוליות בשיטת הביו- פידבק 

בתחום הפסיכיאטרי - פסיכולוגי

* היחסים הקיימים בין המטפל, המטופל והמיכשור מהווים את הבסיס לתהליך הטיפולי בשיטת הביו-פידבק.

* במקרים כמו מצבי חרדה, פניקה וסוגים שונים של תופעות פסיכוסומטיות יהיו האספקטים הפסיכולוגיים דומיננטיים בעוד שבמקרים כמו: שיקום שרירים הם יהיו פחות דומיננטיים. העובדה היא שהם תמיד קיימים!!!

* זו אקסיומה מאד מקובלת בעולם המדעי כי כל שינוי מודע או לא מודע בתיפקוד השכלי-רגשי יגרום לשינוי מקביל בתיפקוד הפיזיולוגי ולהיפך.

* ידוע כי הרבה חולים פסיכיאטרים מתנהגים באופן שבו הצורך "להראות"APPEARING, תופס מקום ראשון בסדר העדיפויות ל"קיים" BEING.

* שיטת הביו-פידבק מחדדת את המודעות העצמית של המטופל ובזאת מאפשרת לו להגיע למסקנה כי קיימות בו שתי דמויות: ה"אמיתי" THE REAL וה"ציבורי" THE PUBLIC. מטופלים אלו אינם מודעים לעובדה שהעצמי שלהם PERSONAL SELF שונה באופן משמעותי מהעצמי האישי המוצג לעולם האנושי.

* מאחר והביו-פידבק מראה את השוני המהותי והברור בין מה שהמטופל מאמין שהוא מרגיש לבין מה שגופו משדר, מהווה השיטה כלי טיפולי בעל עוצמה ויתרון העולים על הטיפול הוורבלי הקונוונציונלי.

* טכניקות ה: DESENSITIZATION משמשות אסטרטגיה טיפולית טובה, תוך כדי שמוש במיכשור ניתן לזמן את הנושא בצורה מכוונת, לבצע סימולציה ולבקר תגובות אישיות לגרויים, ניתן לשלב גם טכניקות של "הצפות" FLOODING ו: E.M.D.R. לצורך טיפול במקרים כמו: P.T.S.D..

* שיטת הביו-פידבק מאפשרת גישה לתוכן פסיכולוגי קונפליקטואלי משמעותי. המטופל מקבל ומבין את נתוני האינטראקציה בין מחשבותיו ותחושותיו לבין האספקט הפיזיולוגי.

* הביו-פידבק משמש כברומטר פסיכולוגי, ניתן לאפשר למטופל להמצא במצב של הרפייה מבוקרת, להכנס לעולם המחשבות, הדימיוניות והפנטזיות ולראות איזה מהן גורמות ויוצרות שינויים פיזיולוגיים באופן קבוע. ניתן להמחיש למטופל את מקור הקונפליקט על ידי הקורלציה בין הדימויים המדווחים לבין הפידבק המתקבל באותו הזמן.
* בשיטת הביו-פידבק קיימת הקונקרטיזציה המיידית האוביקטיבית הפחות מאיימת ומתסכלת מאשר הטיפול השיחתי.




* שיטת הביו-פידבק ממיסה ומפרקת את אותו חלק רציונלי דומיננטי אצל המטופל עם "ההבנה האינטלקטואלית" ומאפשר קבלת אינפורמציה לא מילולית משמעותית ביותר על המערך הפסיכופיזיולוגי של המטופל.

* בפסיכוטרפיה קלסית אין למטופל בדרך כלל גישה למה שמוגדר כ-TRANSITIONAL OBJECT שהוא כמו הדובון או הסמרטוט לילד לפני השינה. המיכשור של השיטה וההוראות הניתנות במהלך הטיפול יכולים לשמש בתפקיד ה-T.0. ועל ידי כך לחזק את דמותו של המטפל כגורם חיובי, תומך ומגן.

הבדלי התייחסות לשיטה:

* מטופלים היסטריים: מגיבים בנטיה להשתעמם ביתר קלות, הם מזניחים את התירגול היומי, יש להם תופעות של OVER REACTION בתיפקודים פיזיולוגיים ויש להם קשיים באינטגרציה קוגניטיבית של האינפורמציה המתקבלת על ידי המיכשור, הם פוחדים וחוששים לגופם ומגיבים בצורה אימפולסיבית לכל קשר עם המיכשור.
לדוגמא: הצמדת האלקטרודות.

לכן יש צורך ברגישות המטפל ורצוי לעבוד איתם בחדר מואר היטב ובמצב של ישיבה!

* מטופלים אובססיבים קומפולסיביים: מתמידים בתירגול אך לעיתים מנסים להציב לעצמם מטרות שקשה להשיגן. עבורם הביו-פידבק מייצג מצב של הצלחה או כישלון.
ריכוז פסיבי קשה להם במיוחד, ישנה התיחסות ריטואלית לביו-פידבק, הם חשים בקושי פנימי ובחוסר חופש לחפש דרכים חילופיות. קיים הרצון להגיע לשלמות עם ביקורת עצמית קשה ובלתי מתפשרת.
הם יתרגמו את האינפורמציה המתקבלת באמצעות המיכשור יותר כביקורת מאשר משוב אוטנטי.
שילוב טיפול בנוירופידבק במקרים עם אינדיקציה פסיכיאטרית.

בעקבות מחקרים איטלקיים בהם שותק אחד מחצאי המוח (ע"י הלם חשמלי) אצל חולים דיכאוניים. כשהשביתו את ההמיספרה השמאלית לקו החולים במה שהנוירולוגים האיטלקיים כינו תגובה "קטסטרופית" - הם מיררו בבכי, קוננו, כמי ששיכל אדם יקר לו. התופעה נמשכה כל עוד היתה עדיין השפעה להלם החשמלי.
כשההמיספרה הימנית שותקה השתנתה תמונת המצב באופן הפוך: החולים נראו שמחים,עליזים וטובי לב.

המחקרים של (אורנשטיין וסובל) 1990 שהתבססו תוצאות המחקרים האיטלקיים מצביעים על תיפקוד שונה של ההמיספרות בהקשר לתפיסה פוזיטיבית או נגטיבית של המציאות.

מחקריו של ריצ´ארד דיווידסון וקבוצתו מסכמים: "ההמיספרה הימנית ממהרת יותר לזהות עצבות וכעס. ואילו ההמיספרה השמאלית - שימחה."

פיטר רוזנפלד (1997) מציין "כי דיווידסון מצאו מרקר EEG מהימן לאפקט. אלפא (8-12)HZ מופחתת בנקודות F3 ו: F4 (איזורים פרונטליים ימניים ושמאליים) מנבאים תגובות אפקטיביות לגרויים ונמצאות במתאם עם מצב אפקטיבי"

פיטר רוזנפלד טוען כי אלפא גבוהה יותר בהמיספרה הימנית ביחס לשמאלית, קשורה לירידה בדיכאון. הוא מסביר זאת במצב של עוררות נמוכה (פחות גלי בתא) כלומר המסקנה היא להגביר את פעילות הבטא בהמיספרה השמאלית ביחס לימנית.

היבטים קוגניטיביים של חרדה קשורים לרוב בתחושות של אובדן שליטה וחוסר אונים. טיפול מוצלח של ביו-פידבק מאפשר למטופל תחושה של שליטה בפונקציות שנראו מחוץ לשליטה. למידה זו מחזקת מאד את תחושת השליטה והפוטנטיות המהווה שינוי משמעותי התורם למטופל לתפוס את המציאות באופן חיובי.